דממה רועמת

חלון אפור, טיפות גשם קלות זמן עמד מלכת, בין עבר לעתיד זכרונות עשן עולים מתוך הספל שוב שואל את עצמי, מה נשאר בסוף דממה רועמת בתוכי, אין קול רק הדהוד לבדידות, שוב אותו חול הלב שבור לרסיסים, ואת הולכת רחוק דממה רועמת, מתגעגע אל הצחוק על כסא עץ ישן, אני יושב לבד מנגינה עולה, נשכחת מכל עת פעם הייתה כאן אש, היום רק אפר קר מה נותר מהשביל, שכבר לא מוכר דממה רועמת בתוכי, אין קול רק הדהוד לבדידות, שוב אותו חול הלב שבור לרסיסים, ואת הולכת רחוק דממה רועמת, מתגעגע אל הצחוק ואני אוסף את השברים לאט לאט מנסה למצוא פשר, ולו בבדל אמת הזמן מרפא, כך אומרים, אך הצל נשאר מחכה לבוקר חדש, שיאיר את המחר דממה רועמת בתוכי, אין קול רק הדהוד לבדידות, שוב אותו חול הלב שבור לרסיסים, ואת הולכת רחוק דממה רועמת, מתגעגע אל הצחוק דממה רועמת, רק זיכרון עמום הולך ונעלם, בתוך החלום.